כבר שנים רבות שבני האדם מנסים לבודד חומרים מסויימים ממזונות או שאר צמחים, לזהות את השפעתם על גוף האדם, ולצרוך את המתאימים כתוספים ארגוגנים-משפרי פעילות ספורטיבית. אחד ממרכיבי הכושר החשובים ביותר הינו צריכת חמצן ותפוקת הלב (סיבולת לב ריאה). בעת פעילות גופנית הגוף צורך יותר חמצן ומזרים יותר דם מחומצן אל איברי מטרה, לכן אנו מתחילים להתנשף וקושי המאמץ עולה. החמצן חשוב לאיברים על מנת שיהיו מסוגלים להמשיך ולפעול ברמת מאמץ גבוהה ולייצר אנרגיה. ככל שיגיע יותר דם מחומצן אל השריר כך תתגבר ההקלה על מאמץ הפעילות והמתאמן יוכל לשפר הישגים. אם כן, כמות הדם המגיעה אל איברי המטרה תלויה ב-3 גורמים: תפוקת הלב, יכולת קשירת החמצן ע"י המוגלובין, ויכולת ניצול החמצן ע"י השרירים. אם נצליח לשפר את תפוקת הלב, כלומר נגדיל נפח דם המוזרם בכל רגע נתון בגוף, יגיע יותר דם מחומצן אל האיברים, תקטן צריכת החמצן של הגוף בעת מאמץ דרך נשימה, ותקטן רמת הקושי באימון.

אחד מאותם חומרים שנחקרו כמשפרי ביצועים ספורטיבים היא מולקולת הNO. NO הינה מולקולה גזית המורכבת מחנקן אחד וחמצן אחד. NO נחשב כאחד הווסתים הראשיים של הגוף בכל הנוגע למערכת העצבים, מערכת החיסון, ומערכת הלב וכלי הדם. NO מיוצר ברקמות שונות בגוף, לרבות נוירונים בתאי עצבים (שם משמש כטרנסמיטור), מיוצר במאקרופאג'ים, הלוא הם תאים במערכת החיסון- (ואכן, במחלה הגוף מייצר יותר NO כתגובה לדלקות המתפתחות בעקבותיה). בנוסף, מיוצר הNO בתאי אנדותל- השכבה הפנימית ביותר בכלי הדם (מתוך 3), שכבה רציפה שיוצרת משטח חלק אשר באה במגע ישיר עם הדם, ומאפשרת בעצם זרימה חלקה של דם. אנדותל מסייעת ליצירת רציפות בין כלי הדם, ובנוסף תאי האנדותל יודעים לייצר ולהפריש חומרים שחשובים לנו מבחינה פיזיולוגית. אחד מהחומרים הללו הוא הNO, אשר מפעפע אל מחוץ לאנדותל לאחר יצורו, ופועל על תאים סמוכים בצורה פרקרינית, וגורם לשרירים החלקים להרפייה, מה שגורם בתורו לואזודילציה (הרחבת כלי דם). הרחבת כלי דם תגרום להובלת חמצן יעילה יותר לשאר חלקי הגוף.

            הגוף מייצר NO משני מקורות עיקריים: ח.א. ארגנין וניטראטים. ארגנין היא חומצה אמינית, אשר הגוף יודע להפוך לNO.

האופציה השנייה ליצירת NO בגוף מגיעה מניטראט: ניטראט בנוי למעשה מחנקן ושלושה חמצנים NO3-. כאשר ניטראט נצרך מהמזון, הוא נספג במהרה בתריסריון ובמעי הריק, ומופץ בגוף. לאחר שנספג, הניטראט נכנס למחזור הפלסמה כשהוא בעל זמן מחצית חיים של כ5 שעות, ומתרכז ברוק בעזרת מערכת טרנספורט-פעילה. ברוק הניטראט יכול להגיע לריכוז של כמה מילימולר. הסיבה להמצאות הניטראט במחזור הרוק של האדם לא ידועה כל כך אך ידוע ש25% מהניטראט שמגיע מהמזון נאגר שם.

כאשר הניטראט מופרש עם הרוק לחלל הפה פוגש אותו שם חיידק אנ-אירובי שנמצא בעיקר בקריפטות של הלשון, אשר מחזר כ 20% מהניטראט ברוק בעזרת אנזימי חיזור (זאת אומרת כ-5% מהניטראט שהתקבל מהמזון) והופך אותו לניטריט (חנקן אחד ושני חמצנים NO2).  הניטריט החדש נבלע, ובהגיעו לקיבה הוא נפגש עם החומציות הרבה שם, ומגלה יכולת לעבור עוד חיזור ולהפוך לNO. כמובן שחלק מהניטריט נספג שוב למחזור הפלסמה ומעלה את ריכוז הניטריט בפלסמה.

​

כאשר מפעפע NO  אל תאי האנדותל, הוא פוגש שם בGC  (guanylate cyclase), אשר ממיר בשרירים החלקים המקיפים את כלי הדם GTP  ל-cGMP, אשר פועל כשליח שניוני ומשפיע על הרחבת כלי הדם דרך מנגנונים רבים ושונים, שלא נעמיק בהם כעת. המנגנון העיקרי הוא דרך הורדת רמות הסידן התוך תאי ודרך כך הרפיית שרירים חלקים אשר עוטפים את כלי הדם, מה שיביא להרחבת כלי הדם והקלה במאמץ!

​

שורה תחתונה: שתיית חצי ליטר מיץ סלק, כשעתיים לפני אימון / תחרות תוביל לשיפור הישגים משמעותי בכל הקשור לפעילות אירובית. מיץ הסלק ישפיע יותר על ספורטאים מתחילים- בינוניים מאשר על ספורטאי עלית, אך גם לספורטאי עילית צפוי שיפור של לפחות 1%! זה אמנם נראה מעט, אך זה ההבדל בין שיא עולם חדש לסתם עוד ריצה!

​

​

​

​